אופיר נ' לאומי קרד בע"מ

פסק דין

רקע כללי וטענות התובע

התובע הינו לקוח המחזיק בכרטיס חיוב שהנפיקה הנתבעת. התביעה באה מאחר שהתובע טוען כי הנתבעת חייבה את חשבונו על שובר עיסקה מזויף בסך 1,260 אירו במקום 60 אירו כפי שחתם בשובר חיוב.

המדובר בחיוב שנעשה לחברת השכרת רכב ברודוס בגין שכירת רכב. התובע טוען כי שכר רכב ברודוס ושאל האם הרכב מבוטח כנגד כל סיכון וקיבל תשובה חיובית. בעת השכרת הרכב שילם דמי שכירות מראש באמצעות כרטיס אשראי. בעת נסיעה ברכב השכור נפגע על ידי רכב אחר. התאונה דווחה לחברת ההשכרה והתובע שב למלון. התובע טוען כי נציג חברת ההשכרה אישר כי לא חלה על התובע כל חבות וכי הרכב מבוטח.

גם למחרת כשהחזיר את מפתח הרכב שוב נאמר ע"י נציג החברה שהרכב מבוטח. בשובו לארץ הופתע התובע כי חשבונו חויב בסך 1,260 אירו ע"י חברת ההשכרה. התובע פנה לנציג הנתבעת בדרישת להחזר כספי, הנציגה הסבירה שיש לפנות לחברת ההשכרה לקבלת ההחזר. בפנייה לחברת ההשכרה הכסף לא הוחזר והתובע קיבל העתקים של שובר תשלום שבגינו חויב ב 1,260 אירו. הוא טוען כי חברת ההשכרה הוסיפה לשובר התשלום החתום שני סכומים בני 600 אירו בכך שהוסיפה לפני הספרות 60 את הספרות 12 והגדילה את התשלום ל 1,260. הוא טען כי העביר לנתבעת עותק של שובר תשלום החתום על ידי התובע 60 אירו והסביר כי חברת ההשכרה הוסיפה בכתב יד סכום ללא ידיעה/הרשאה ושחברת האשראי ביצעה חיוב כנגד מסמך מזויף.

טענות הנתבעת

בתאריך 21.2.2011 בוצעו בכרטיס האשראי של התובע שני חיובים בסך 600 אירו כל אחד על ידי חברת ההשכרה, בהתאם בתאריך 15.3.2011 חויב חשבון התובע בסך 6,078.12 ₪. בתאריך 18.2.2011 הוצע חיוב בסך 60 אירו , סכום שאינו במחלוקת.

אדם השוכר רכב נדרש למסור לחברת ההשכרה מעבר לתשלום המוסכם גם את מספר כרטיס האשראי, כבטוחה, למצב שבו ייגרמו נזקים לרבות בשל תאונת דרכים. התובע היה מעורב בתאונה ביוון. בעקבות התאונה חייבה חברת ההשכרה את כרטיס האשראי של התובע בגין נזקיה.

הטענה שחברת ההשכרה זייפה את השובר לתשלום הינה טענה חסרת בסיס, חברת ההשכרה הייתה רשאית לחייב את התובע בנזקיה "כעסקה במסמך חסר", שהרי התובע היה מחויב למסור את מספר כרטיס האשראי שלו בעת ששכר את הרכב.

כאשר העלה התובע בפני הנתבעת את הטענה הוא סירב למסור מסמכים רלוונטיים כך שהנתבעת לא יכלה לטפל בפנייתו. בסופו של דבר העביר התובע את המסמכים, אך חלף המועד בו לאומי קארד יכלה לפנות לחברת ההשכרה. התובע היה צריך לתבוע את חברת ההשכרה, ככל שהוא חולק על החיוב ולא את הנתבעת.

אין באפשרות הנתבעת לזכות את התובע היות ומסר את פרטי כרטיס האשראי של בית העסק במסגרת הסכם בין הצדדים. לפי בירור שנערך עם חברת ההשכרה בחו"ל קיימת מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לאירועים שלאחר קרות התאונה. גרסת חברת ההשכרה הינה כי היה על התובע לחכות עד להגעת משטרה והתובע בחר שלא לעשות כן, דבר שהוביל לנזקים רבים. הנתבעת טוענת כי התובע מנסה להתנער מאחריותו וחובותיו ולהשית את נזקיו עליה שאין מתפקידה להוות בורר בין הצדדים לעסקה.

בעת ביצוע העסקה מסר התובע מרצונו את כרטיס האשראי לבית העסק, אין נפקות לשובר ידני שנחתם, ודי במספר כרטיס האשראי – עסקה במסמך חסר לפי סעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב. במידה ומתברר כי הלקוח אישר את החיוב, הרי שחברת האשראי אינה יכולה להתערב ונאלצת לסיים את הבירור בהשארת החיוב על כנו. חברת האשראי אינה זכאית להתערב לטובת צד זה או אחר אלא לפי הקבוע בחוק.

כאמור לעיל, אין מחלוקת בדבר החיוב בסך 60 אירו עבור השכרת הרכב, והשאלה היא האם אחראית הנתבעת להשבת בסך 1,200 אירו שחיוביו בכרטיסו.

התובע לא הוכיח כי מדובר במסמך מזוייף. החיוב דווקא מתיישב עם הוראות הסכם ההשכרה ועם הנסיבות שבהן שכר התובע רכב ברודוס ומסר כרטיס אשראי. בתחתית ההסכם עליו חתום התובע נאמר: In case that the rental charges have to be paid through a credit card my bellow signature will be considered to have been signed also on the respective charge from the credit card presented at the beginning of the rental.. כלומר, סעיף זה בהסכם מאפשר לחברת ההשכרה לחייב את כרטיס האשראי בגין חיובים אחרים עקב הסכם השכירות (פרט לדמי ההשכרה), בהתאם לפרטי הכרטיס כפי שנמסרו בתחילה. יש בכך כדי לשלול במידה רבה את טענת התובע כאילו מדובר בזיוף השובר.

עיון בהסכם ההשכרה עליו חתם התובע מגלה כי התובע הסכים ונתן הוראה כי כרטיס האשראי שלו יחוייב וכי הוא יהא אחראי לסכום המלא של כל נזק שייגרם לרכב אלא אם רכש ביטוח מסוג CDW שהינו ביטוח המכסה את שוכר הנזק במקרים של נזק לרכב השכור. יחד עם זאת, ידוע כי ביטוחים אלו אינם כוללים השתתפות עצמית בשיעור מוגדר מראש במקרה של נזק לרכב וזאת ללא תלות באשמה.

במקרה זה, לצד התניה הכללית בהסכם ההשכרה לפיה אחראי התובע לכל נזק ברכב קיים טור, הכולל אופציות שונות ובינהן ניתן לחתום תחת האפשרות CDW, לפי אחת האפשרויות: Accept או Decline. אין כל חתימה במקום זה, כלומר לכאורה ניתן להסיק כי התובע לא חתם כלל האפשרות לרכוש ביטוח כזה. טענת התובע כי הובטח לו שאין השתתפות עצמית הינה אכן טענה במחלוקת אולם טענה זו דינה להתברר בינו לבין חברת ההשכרה שכן הנתבעת אינה צד להסכם אלא סולקת שוברי חיוב. בכל מקרה, נראה כי יש ממש בטענת הנתבעת כי לאור העובדה שהסכם השכירות אינו כולל רכישת ביטוח מסוג CDW הרי שלכאורה החיוב בגין נזקי התאונה היה כדין על ידי חברת ההשכרה. במילים אחרות, אם היה לתובע ביטוח כזה ואם החיוב היה מעבר לסכום ההשתתפות העצמית עקב הנזק, אכן היה זכאי התובע שלא להיות מחוייב מעבר לכך, אולם טופס הסכם השכירות מראה כי לא נרכש כל ביטוח כזה, וטענת התובע כי הובטח לו או נאמר לו על ידי מאן דהוא מחברת ההשכרה כי הוא מכוסה בביטוח אינה אלא טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב עליו חתום התובע.

על כן נראה כי המחלוקת הינה בין חברת ההשכרה לבין התובע. לעניין זה צורפה לכתב ההגנה הודעת דואר אלקטרוני שנשלחה על ידי חברת ההשכרה לתובע ביום 5.4.11 ובה נאמר לתובע כי חברת ההשכרה מנהלת הליך בבית המשפט המקומי וכי אם ייקבע באותו הליך כי הנהג השני אחראי לנזקי התאונה הרי שהכסף שיתקבל מחב' הביטוח יועבר לתובע. מקובלת עליי עמדת הנתבעת כי אין היא אמורה לשמש בורר או פוסק במחלוקת שנתגלעה בין התובע לבין חברת ההשכרה.

התובע השית כאמור את עילת התביעה על כך שהנתבעת סלקה שובר מזוייף שלא כדין ולא ברשות. אולם דווקא ממכלול הראיות נראה כי לא מדובר בזיוף, וזאת לאור תנאי הסכם ההשכרה, כמוסבר בסעיף 11 לעיל, וכי והחיוב הינו מאחר ועל פי הכתוב בהסכם לא צוין כי התובע רכש בעת השכרת הרכב ביטוח. השאלה אם הובטח לו או נאמר לו בעל פה על ידי ההשכרה כי ההשכרה כוללת גם ביטוח היא שאלה במחלוקת אולם הנתבעת בתיק זה אינה צד לה.

לפיכך אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.